לפני שבועיים שמענו כולנו על צאלה גז הי"ד שחייה ניטלו באכזריות. באותו יום הגיע לעולם התינוק שלה, יתום מלידה (רביד חיים בן צאלה לרפואה שלמה בתושח"י). באותו יום ילדה גם חברה אהובה שלי את תינוקה, בשעה טובה. ב"ה התינוק שלה בא לעולם בלי טרגדיות מסעירות, והוא זוכה שידי אמא שלו תעטופנה אותו באהבה, עד מאה ועשרים. התינוק של חברה שלי נולד אחרי הריון קשה, עם סימפיזיוליזיס (פריקת אגן) שהשבית אותה וגרם לה לייסורים. גם צאלה הי"ד עברה הריון מורכב ולא קל. הזעזוע שכולנו חווינו באותו יום, יחד עם הקושי המשותף של שתיהן בהריון, הביא את חברה שלי לכתוב את המילים הבאות:
זה נגמר
גם את גם אני
יצאנו השבוע
ארזנו איש ותרמיל
ואנחת רווחה
גם את גם אני
יצאנו השבוע
לסיים את הסבל
למצוא מנוחה
גם את גם אני
במסע הארוך
חיכינו לסוף
בנשימה מתוחה
וידענו שעוד מעט
זה נגמר
זה נגמר
וגם יתחיל
ותעלה ארוכה
זה נגמר
זה נגמר
זה נגמר לך
כל כך
ואוי לשמחה
מה זאת עושה?
ואני
מה אני
נפוחה
הפוכה
ואני
מי אני
שאמצא לי
תנוחה?!
כי אני
יכולה לנשק
בצוואר
של הרך הנולד
לשמחת
משפחה
להישטף
אהבה
ולחבק
עד טירוף
תינוקי
הענוג
העטוף בבטחה
ואני יכולה
עוד ללכת
לבדוק
לחבר בעמל
מפרקים
מחדש
לאסוף
את עצמי
איברים איברים
ולצרוף לי
עתיד
בריא ומקודש
ואני
עוד יכולה
לסדר את הבית
גבעות תיתורה
בכל פינה
ומגירה
ואני
עוד יכולה
לשטוף פה כלים
מתאבנים בכיור
ואיבדו
כבר צורה
ואני
עוד יכולה
לאכול שוקולדים
בין דיאטה לדיאטה
לגנוב לי
שורה
ואני
עוד יכולה
לכתוב לי כאן בית
בין פזמון
לפזמון
להוסיף עוד שורה
ואני יכולה
לנשום
בהווה
להאמין
בעתיד
מתוקן
לקחת לי זמן
סבלנות
ואתנחתא
למלא ארסנל
מרוקן
ולתינוק שלי אמא
פועמת
בוערת
בוכה
מיוסרת –
נוכחת!
עייפה
או טרופה
גם שמחה
מבולבלת
נותרת
להנות
מהנחת
חברות שלי,
אנחנו לא מבינות את הדרך,
לא יודעות את משמעות הסבל,
לא חשופות לששת אלפים שנה שארוגים זה בזה כיריעה ולא מציצות אל מאחורי הקלעים,
אנחנו פשוט כאן, פועלות בכל נקודת זמן את הדבר הנכון,
בלי מחשבות מיותרות, בלי תהיות, עושות באמונה.
מאמינות שלכל דבר יש ערך משמעותי ולכל סבל יש מטרה מדוייקת ואין מקרה בעולם.
נושמת איתכן ביחד את השלבים של הגאולה ומאמינה שבזכות נשים צדקניות וכאשר יכלו כל הנשמות שבגוף – בן דוד בא.
תודה לך, חברה יקרה, על הדמעות, על התקווה.
שנזכה לשתף במהרה במילים של גאולה ואור.
זהבי